אתגר ההתבגרות הישראלי

אייל בן לאה |
25/08/2020

ליל ירח מלא במישור עמיעז

צילום: אייל בן לאה

 

כשאני מתיישב לכתוב את החוויה היוצאת דופן שעברנו, אני מנסה להזכר מתי בפעם הראשונה עלה הנושא, יכול להיות שלילות הקיץ המהבילים בשילוב עם שגרת הקורונה היא שהובילה ללילות ארוכים של שיחות נפש ביני לבין דוד חבר שלי ושם נבטה בנו המחשבה שאנחנו רוצים לקיים טקס התבגרות ישראלי, הקטנטנים שלנו בגרו והגיעו לגיל מצוות, ובעינינו זה נראה מוזר שלנו, ישראלים שכמונו אין שום טקס או אתגר המאשרר את העובדה שהילדים הופכים לבחורים, הרי לכל העמים יש מסורות כאלו, כמו למשל שילדי ספרטה שהיו נשלחים ליער למשך שלושה ימים ללא בגדים או אוכל, ואלו שחזרו התקבלו להיות לוחמים… מה חסר לנו הישראלים, כולם יודעים שיש לנו את צה”ל והקומנדו שלנו הוא הכי הכי, ומספיק לומר את המילה “המוסד” בעברית בכל מקום בעולם בשביל לזכות בהערצה, וגם 8200 ואינטל ו waze, את כל זה עשינו ואין לנו טקס התבגרות? דוד הזכיר לי שלנו יש את הבר מצווה, וזה אפילו מסורת יותר עתיקה מכולם והיא עדיין נמשכת, לרגע כמעט ירדנו מהרעיון, אבל משהו היה חסר, הטקס היהודי אכן משמעותי ומרגש, והוא אומר שהילד עכשיו אחראי למעשיו, וזה טוב ויפה, אבל אנחנו גם ישראלים, אנחנו לא פראיירים, אנחנו רוצים לראות שהם אכן אחראים למעשיהם, כי את האמת יש לומר, דוד ואני חברים חברים כבר מלא שנים, אנחנו גרים בסמיכות זה לזה במתכוון, וגם הבאנו ילדים בגילאים דומים, כך שיש לנו קילומטראז’ משותף ואנחנו חושבים דומה בהמון נושאים, כך גם כאן, גמרנו אומר ליצור את “אתגר ההתבגרות הישראלי”, הגדרנו שהוא חייב להקיף ערכים המעידים על בגרותו של אדם, כמו תכנון, דיוק, אחריות, אומץ, סיבולת, וערך תודעתי מרכזי, והוא חייב להיות מותאם ל2020 כי בכל זאת עם כל הכבוד לאנשי ספרטה, קונגו או האמזונס, הבחורים שלנו מכירים את הערכים האלו בעיקר מתוך התמודדות יומיומית עם קונסולות הוידאו החדישות ביותר על ספות מתקדמות וחטיפים עתירי נתרן, שזה מלח.                                                                                  

לאחר שיקלול כל האלמנטים הגענו להחלטה חד משמעית, אנחנו יוצאים בסוף השבוע לחווית ליל ירח מלא בארץ ים המלח, מישור עמיעז, נחל פרצים והר סדום.

 

20:00 –  פרק ראשון, יוצאים לדרך.

יום שישי, אנחנו מסיימים להעמיס את הרכב ונפרדים מבנות הזוג שלנו שנראות כאילו שהן שמחות על ליל שישי הנדיר שהשארנו אותן לבדן, ייחסנו את הדבר לשעות העודפות ששגרת הקורונה כופה עלינו תחת קורת גג אחת, ויצאנו לדרך נרגשים לקראת החוויה המצפה לנו, גילעד ואיתי זינקו צוהלים למושב האחורי, לא מודעים כלל לקראת הבאות, מבחינתם עוד טיול טבע שההורים גוררים אותם, הנסיעה עד לירידות סדום התנהלה מהר מאד לא מעט בזכות הכבישים החדישים, וכשהתחלנו את הסלאלום המפורסם מטה, הרימו הילדים את עיניהם מהמסך הסלולרי שלהם לראשונה ושאלו בתמיהה, מה אנחנו נוסעים למדבר? אבל כבר כמעט חושך, הצבענו בידינו לשמים על הירח המלא שהיה כבר תלוי בשמיים, הערב ירח מלא, לא חושך בכלל.

צילום: אייל בן לאה

הגענו לתחנת הדלק בנווה זוהר של כביש 90 ונכנסנו פנימה להתארגנות, הכניסה לתחנה להמולת הג’יפים וקבוצות הרוכבים הבהירה לנו בתדהמה שמדבר יהודה שוקק חיים בליל ירח מלא, תפסנו לנו פינה שקטה, דוד התחיל לתפעל את הפק”ל קפה ואני הוצאתי מפה טופוגרפית, כיחכתי בגרוני ברוב פאטוס וביקשתי מהילדים שיעזבו את הסלולרי שלהם לרגע כי יש לי דבר חשוב להודיע להם, הגשתי להם את המפה והודעתי להם שהם עומדים לעבור את “אתגר ההתבגרות הישראלי”, במפה שלפניכם, המשכתי בארשת חשיבות, מסומן מסלול, באחריותכם להוביל אותנו בבטחה לאורך כל המסלול המעגלי, וכל זאת לבדכם לגמרי, ארשת הפנים המבודחת שלהם הפכה לתדהמה מהולה בחשש, מה ז’תומרת לבדנו, ענו לי יחדיו, זה אומר שאת צריכים לתכנן את המסלול לזכור היטב היכן הפניות, לבדוק אם יש במסלול עליות או ירידות, ממה להזהר והכי חשוב להאמין בעצמכם שתצליחו להתמודד עם האתגר, אנחנו סומכים עליכם. אבל מה פירוש לבד, התעקש גילעד וחיפש בעיני אביו תשובה, לבד פרושו שאנחנו הולכים מאחריכם, אבל אנחנו אילמים, לא יודעים לדבר, תיאלצו להתמודד, סיכם דוד את העניין, והגיש להם זוג פנסי ראש והוסיף, נפגש בתום המסלול אם נגיע לשם, העיר דוד בחיוך סמוי בעודו בוחש את הקפה בפינג’אן, דוד ואני שתינו קפה בנחת, וגם מזגנו לילדים לראשונה בחייהם למרות הם לא אהבו את הג’סטה, זה היה להם מר, התלחששנו בינינו ונתנו לילדים לתכנן את הטיול מה שהתבצע ברצינות תהומית שהצליחה להפתיע אותנו.

צילום: אייל בן לאה

כשהם הרגישו מוכנים, המשכנו בדרכנו וממש מול מפעלי ים המלח שלט ברור “מישור עמיעז, הר סדום” סימן לנו לפנות ימינה אל תוך השטח, והחלנו נוסעים על השביל המסומן אדום המתפתל לצידו של הר סדום עד שהגענו לחניון לילה מישור עמיעז, כאן חשוב לשים לב, שמחניון הלילה יש להמשיך ימינה עד לחניון עמיעז שהוא כמה מאות מטרים הלאה משם.

צילום: אייל בן לאה

23:00 – פרק שני,  תחילת הטיול, ממישור עמיעז לנחל פרצים.

חנינו את הרכב והתחלנו להתארגן לטיול, תרמיל בקבוקי מים, מצלמות מכווננות, פנסי ראש, גו פרו שלא מצליח עדין להתגבר על החושך ושני הילדים שנראים קצת אבודים, הם החזיקו את המפה בידיהם והתבוננו סביבם מבולבלים, התכנסנו ואחזנו כולנו את המפה בידינו ופנסי הראש שלנו האירו את מרכז המפה, דוד הראה להם כיצד להצפין את המפה, ורמז להם שכדאי להם לחפש את הכניסה הנכונה לואדי, הם החלו מתרוצצים דקות ארוכות עד שמצאו את הכניסה שעמדה לפניהם תחת שלט ברור כשמש בליל ירח מלא, נכנסנו אל תוך ערוץ נחל פרצים ותוך דקות ספורות קירות המצוק החלו מתרוממות לצידנו כאילו בנסיון להרשים אותנו בגובהם העצום, ביקשנו מהילדים לכבות את הפנסים בשביל שיוכלו להבחין באור הירח ששטף אותנו מכל עבר בתאורה ירחית מרתקת, הילדים התקדמו בנחישות פנימה אל ערוץ הנחל ואנחנו הזדחלנו מאחריהם לאיטנו, תוך שאנו צועדים הבחנו מרחוק שהם נעצרים מתבוננים בלהט במפה, התקרבנו בלאט ושמענו אותם מדברים ביניהם על כך שהם לא מוצאים את הירידה למערת הקמח, הדקות התארכו ונאלצנו להתערב ולשאול אתם מדוע העיכוב, הרי מערת הקמח סגורה והיא לא חלק מהמסלול שלנו, בלי להתבלבל הם ענו לנו שמציאת הנקודה חשובה בשביל ההתמצאות שלהם במסלול, חייכנו בסיפוק סמוי והמשכנו בדרכנו בדרך המתוכננת, הערוץ המשיך להעמיק בין תצורות סלעי חוואר מענינות שגרפו מאיתנו קריאות התפעלות וצילומי תמונות באינסוף זויות, השילוב הזה של ירח עגול התלוי מעל עם נוף הקדומים הזה הצליח לרגש את כולנו גדולים כקטנים.

נפגשנו שוב בפיצול השבילים מאדום לירוק, התוכנית שלנו הייתה לפנות ימינה עם הירוק ולעלות איתו בצורה טבעתית מעלה למישור עמיעז, הבנים התבוננו לכיוון המעלה התלול בעיניים נוצצות, שתיקתנו אישרה להם את שהם ידעו כבר קודם, הם מצאו את נתיב העליה למעלה, והוא נראה מזמין כל כך בשבילם, הם הסתערו על הטיפוס ונעלמו מיד בתוך הנקיק הצר המעלה ענני פודרה לבנה ותוך שהם מסייעים זה לזה, תוך דקות מצאו את עצמם למעלה במישור שורקים בהתפעלות, הצטרפנו אליהם באיטיות המכבדת את גילנו והשתתפנו עימם בקריאות ההתפעלות, מישור עמיעז מהצד הזה נראה פתאום עצום בגודלו,

צילום: אייל בן לאה

משטח אדמה השטוח הנפרס ממרגלות הר סדום ועד האופק נראה כאילו ונלקח ישירות מסרט קולנועי ישן, זכרנו שהזקנים סיפרו שהמקום הזה שימש את חיל האויר כמסלול נחיתה והמראה בזמן קרבות תש”ח, עכשיו יכולנו גם להבין למה, לרגע כולנו איבדנו אוריינטציה בגלל השינוי הפתאומי בנוף, אבל בעזרת המפה והעובדה שיכולנו לראות בעין את חניון המכוניות מרחוק והר סדום הניצב לצידנו מרחוק, התאפסנו שוב על המסלול והילדים החלו להוביל אותנו בדרך רחבת ידיים המשמשת גם את כלי הרכב הנוסעים לכיוון ההר, הצעידה הארוכה לאור ירח והרוח החרישית משיבת הנפש שליטפה את פנינו הביאה אותנו לפתוח בשיחה מרתקת על הסיפור המקראי של סדום, אי אפשר היה להמנע מזה, הנוף הצחיח באופן קיצוני שעטף אותנו מכל עבר ותצורות הסלע הלא סימטריות הובילו אותנו באופן טבעי להזכר בלוט בן אחיו של אברהם אבינו שהחליט להשתקע בסדום, שהייתה אז נחשבת למקום פורה ושופע מים אבל כולם ידעו שתושביה היו חסרי המוסר באופן קיצוני, אבל זה לא מנע מלוט לבחור במקום הזה ולנטות בו את אהלו, הדברים גרמו לנו להביט סביב ולחשוב שהבחירה של לוט לא הייתה חכמה כל כך, דוד אפילו הראה לנו בגוגל תמונות של מאובני דגים שנמצאו במקום, הוכחה לכך שהאיזור באמת היה פורה ועשיר פעם.

צילום: אייל בן לאה

24:00 – פרק שלישי, הר סדום ההעפלה לראש ההר.

שעה של הליכה הסתיימה במהירות והגענו אל שיפולי הר סדום שם פגשנו שלט קטן שמפנה אותנו ימינה במעלה ההר לכיוון מצפור הר סדום. הילדים יצאו בשעטת נעורים אל הדרך המטפסת לראש ההר, ואילו דוד ואני השתרכנו מאחור מנהלים דיון ער המתפעל מהילדים, שמנו לב שהם לא נראו לנו ילדים כל כך פתאום ובכלל אופן השיתוף פעולה העירני שלהם וחכמתם גרמו לנו לחשוב שיכול להיות שזה שהם צורכים המון תוכן דיגיטאלי לא בהכרח הופך אותם לנבונים פחות.

צילום: אייל בן לאה

 

הטיפוס הסתיים ופגשנו את הבחורים כמעט בראש ההר בנקודת עיקול חדה ימינה של השביל, שם עמד שלט קטן המכניס אותנו שמאלה בשביל סימון אדום אל תוך פסגת ההר הנפרש ממערב למזרח, זו הכניסה הנכונה, הם התגברו פוטנציאל בלבול קלאסי משום שהשביל מוביל לנקודת תצפית אחרת, אבל אנחנו רצינו להכנס לנקודת התצפית הראשונה, זו שאי אפשר להכנס אליה עם רכב, עלינו את התלולית הקטנה ונכנסנו לנקודה הגבוהה של רכס הר סדום, ממולנו ים המלח מנצנץ באור ירח, מימיננו אורות ירדן המכסות כשמיכה את הרי אדום, מאחורינו מישור עמיעז רחב הידיים ואנחנו עומדים בראש גבעה קטנה שעל פסגת הר סדום ליד יתד ועליה סימון אדום.

 

24:30 – פרק רביעי, טקס ההתבגרות הישראלי

ישבנו במעגל על הארץ והעברנו בינינו בקבוק מים, תחושת הסיפוק הגדול של כולם ניכרה באמצעות ההתרגשות והחיוכים הרחבים, הוצאנו מהתרמיל שלנו שתי קופסאות קרטון קטנות, והחזקנו אותן בידינו, אמרנו להם שאנחנו גאים לבשר להם שהם עמדו באתגר ההתבגרות הישראלי בצורה מושלמת ושאהבנו את הרצינות שלהם ואת השמחה, את האחריות והעזרה ההדדית, ושאנחנו גאים בהם ממש, ובתוך הקופסא נמצא רמז למסר חשוב שהיינו רוצים שיקחו איתם לחיים, הבחורים פתחו את הקופסאות ושלפו משם שני קנקני חימר קטנים, שאלנו אותם אם הם יכולים לחשוב מדוע בחרנו את הקנקנים כסמל למוטיב חשוב שאנחנו רוצים שילמדו מהחוויה הזו כולה, הבחורים לא הזדרזו להשיב, הם התייעצו בינם לבין עצמם בלחשושים ואז הישירו מבט אלינו וענו לנו בביטחון מלא, “אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו”, ואז הם המשיכו להסביר לנו, בעוד אנחנו משתנקים מהתרגשות וגם קצת תחושת גאווה, שהם מבינים את המסר והם לגמרי חושבים כך בעצמם, שחשוב לזכור שבחיים כדאי לבחור דברים או אנשים על פי מה שהם ולא רק בגלל איך שהם נראים.

הוצאנו מהתיק טוש שחור והגשנו אליהם, תרשמו את השמות שלכם על הקנקנים, הצענו, ונקשור אותם כאן ליתד סימון השבילים לזכרון עולם, נראה לנו שהיום ייסדנו את טקס ההתבגרות הישראלי.

 

01:00 – סיום, הליכה חזרה לכיוון הרכב וחניון הלילה.

צילום: אייל בן לאה

קשרנו את הקנקנים ליתד שבפסגת ההר והחלנו עושים את דרכנו חזרה, הדרך אמורה הייתה להיות ארוכה בדיוק כמו בהלוך, אבל כמו תמיד בחיים מצאנו שההליכה חזור תמיד עוברת מהר יותר משום מה, חצינו את מישור עמיעז בזריזות כאילו ולא הלכנו כל הלילה ואנחנו בכלל ערים מאתמול, אולי זה בגלל ההתרגשות, או הציפייה לפריסה שמחכה לנו בחניון הלילה, כראוי לכל סוף טיול באשר הוא , הגענו לרכב במהירות ודילגנו אותו לחניון הלילה הסמוך,

העובדה שאנחנו רק בנים הקלה עלינו מאד את נושא התנאים הסינטריים, אע”פ שבסיומה של חוויה הצטערנו קצת שלא צירפנו את כל המשפחה אבל בכל זאת, בחניון לילה במישור עמיעז אין שירותים או משהו כזה, צריך להסתדר, דוד הקים בזריזות אוהל שיהיה לנו איך ליישר את הרגלים, ובמהירות שיא התארגנו לארוחת המבורגרים מפנקת לסיום המסלול, הידיעה שאנחנו מעדיפים להתקפל עם הזריחה הראתה לנו שנותרו לנו כשעתיים לפני שהיא מתחילה להכות בכל עוזה, ובכל זאת לא ויתרנו על תה הצמחים המתוק של דוד, סיום מושלם לחוויה מושלמת.

 

 צילום: אייל בן לאה

צילום: אייל בן לאה