טיול לילי בחוורי המצדה

בתקופה האחרונה יש באוויר המון תיאוריות של קונספירציה.

 אני מניח שלעודף הזמן הפנוי שכפתה עלינו מגיפת הקורונה יש משקל רציני בהתפרצות התיאוריות הללו חדשות לבקרים, אבל אחת מהן גרמה לי לנוע בחוסר נוחות בכיסאי, וזה לא כל כך בגלל העניין עצמו, אלו היו התמונות הניבטות אלי מן המסך, כשהתבוננתי בהן החיוך הסקפטי שלי החל להתחלף במבוכה קלה, נדמה היה לי שאני מזהה את התמונות.

הקונספירציה המדוברת זכתה אפילו לספיישל בנטפליקס, והיא התיאוריה שמתעקשת, לא הייתה נחיתה מאוישת על הירח ! הכל פייק, והמאמץ המטורף הזה נעשה בשביל להסתיר מפני הרוסים את העובדה שאמריקה בנחיתות טכנולוגית מהם. אני מודה שהתחלתי לקרוא את הכתבה בזלזול מה, ובמהלכה התחלפה התחושה במבוכה, יכול להיות שיש משהו בדבריהם, כי באמת, התמונות הללו כמו שהם מציגים אותן, דומות באופן מבהיל משהו לנופים שכבר ראיתי פעם בליל ירח מלא בארץ ים המלח…

העניין הטריד אותי ולפני כמה ימים נסחפתי לקרוא כתבה נוספת בנושא, והפעם בתחושות מעורבות, וכשהבחנתי שאנחנו בעצם בימים של ירח מלא בימים אלו ממש, הרמתי את ראשי וזרקתי לחלל הבית בטבעיות משהו, מישהו רוצה להצטרף אלי הערב לטיול לירח?

הגדולים פטרו את עצמם מלהגיב במשיכת כתף מופגנת, אבל הקטנטונת (בת שש בסך הכל) החלה להתלהב בקפיצות מוגזמות על הספה בסלון, כן כן לירח לירח, יופי, נדבקתי בהתלהבות שלה, יאללה נוסעים לירח, תתלבשי ארוך יוצאים עוד מעט, הילדה לא חיכתה לסיום דברי וכבר שעטה לחדרה להתלבש, בעודה עושה זאת תקעה אשתי את שתי עיניה החודרות אל תוך עיני, מה ירח , נו, כבר מאוחר, מה אתה משגע את הילדה עכשיו, אני בדיוק רוצה להכניס אותה להתקלח.

היום אנחנו נוסעים לירח, עניתי בפסקנות תוך הנפת האצבע המורה, קדימה אני אורז לנו תרמיל קטן, תתלבשי בינתיים, עד שמונה וחצי  אנחנו בשטח, ויוצאים לטייל במכתשי ירח אמיתיים, אלו שמשמשים את נ.א.ס.א, כך לפי השמועות, לזייף את הנחיתה של החללית שלהם בירח.

יצאנו לדרך, בעודנו מתקרבים לעין גדי מכיוון צפון, התחילה אשתי לצחוק, טיול בחוורים, זה הירח שלך, אני שנשמתי לרווחה בראותי שמצב רוחה השתפר, שיתפתי אותה בתובנות שלי לגבי הזיוף  של הנחיתה על הירח, הדבקתי אותה בהתלהבות שלי לבדוק אם אכן, התמונות צולמו היכן שזכרתי.

הגענו לחניון הדקלים (שהוא חניון האוטובוסים) במצדה, והחניתי את הרכב שלי ממש ליד נקודת היציאה לטיול שאי אפשר לפספס אותה, רגע לפני שהלכנו לאורך הסימון שחור שיוביל אותנו על גבי השלוחה למטה אל לשונות החווארים, הסברתי לקטנטונת שאנו הולכים לטייל בנוף הירח ושאסור בשום פנים ואופן לרוץ, אלא ללכת ביחד בזהירות כשאנחנו מוודאים היכן אנו מניחים את כפות רגלינו, הירידה הייתה תלולה מעט אבל הסתיימה מהר ולפתע מצאנו את עצמנו בנוף שאין דומה לו בשום מקום אחר, רוחות המדבר והמים פיסלו בסלע האחוור הרך נוף שנראה כאילו מכוכב אחד, מימין ומשמאל מזדקרים להם קירות תלולים בלבן בוהק, והשביל מתפתל לו אל תוך המדבר כמבוך, כל פניה מחביאה אחריה הפתעה חדשה,

זה יכול להיות סלע בודד מזדקר הנראה כמו ענק השומר על הדרך או קיר ארוך הניצב מול הדרך ונותן תחושה של וילון בזכות הקפלים המרתקים החרוטים על דפנותיו, אחרי כמה דקות של הליכה הגענו לפיצול שבילים פנינו ימינה עם הירוק והתיישבנו לשתות קצת מים לפני העלייה הקטנה, תגיד אבא, נראתה הקטנטונת מהורהרת לפתע, איפה החללית?

חייכתי, למה חללית? היתממתי, בשביל להגיע לירח ענתה בלי שהות, חשבתי שהגענו כבר לירח עניתי, איך הגענו והירח תלוי מעלי, הצביעה באצבעה הזעירה אל השמיים, השובבות שלה כבשה אותי ולא יכולתי להמשיך בהעמדת הפנים שלי, הילדה כבר גדולה חשבתי לעצמי אז והסברתי לה שהנוף הזה שאנחנו רואים כרגע הוא בדיוק כמו על הירח, איך אתה יודע שזה בדיוק אותו הדבר המשיכה בשאלותיה, שלפתי את הטלפון שלי מהכיס ונכנסתי אל אחת הכתבות שמראות תמונות מהירח שצולמו על ידי האסטרונאוטים המפורסמים והעמדתי את המסך מול עיניה, את רואה? אותו דבר בדיוק,

היא התבוננה בטלפון ובנוף הפרוש מולה, דומה, הנהנה ברצינות שלא שייכת לגילה, באמת דומה, קמנו להמשיך את הטיול שלנו שהמשיך לרתק אותנו ולהפתיע אותנו שוב ושוב אחרי כל עיקול ופניה, יש והמחזה נראה לנו כמצודה עתיקה השומרת על הדרך ופעמים ככנפיים ענקיות, כך, עד שהגענו לפתחה הראשונה מעין חיבור בין יובלי הנחל שיצר שטח רחב ידיים ושטוח, שם חיכה לנו סימן המבשר שהשביל הירוק מתחבר שוב לשביל השחור, פנינו שוב ימינה על השביל השחור עד שהגענו אל הפטרייה הגדולה, שהיא נדמתה לנו כמו שיא הטיול, יכולנו לדמיין ברוחנו חללית קטנה שנוחתת על כיפת הפטרייה, סולם משתלשל ממנה וחייזרים ירוקים וקטנים יורדים ממנו, אשתי התבוננה סביבה בהתרגשות ואז הסתכלה על שנינו ברצינות תהומית ואמרה שהיא חושבת שאין כאן קונספירציה, כי אם הם היו מזייפים את הנחיתה על הירח עם תמונות מנופי ארץ ים המלח הם בטוח היו מצלמים את אתר הנחיתה כאן, כי אין מקום יותר ראוי לזכות בתואר  “נוף ירח” יותר מהמקום הזה ממש.

התבוננו סביבנו בהשתאות מהיופי עוצר הנשימה עוד דקות אחדות, והחלנו לחזור בחזרה עם הסימון השחור במסלול לאורך הנחל המתפתל בעלייה מתונה ובלתי מורגשת חזרה לכיוון החניון תוך שאנחנו חולפים על מדרגות סלע אימתניות שנדמות לנו כמסלולי המראה ייחודיים לחלליות. העלייה התלולה על השלוחה בחזרה לחניון הרגישה לנו קלה יותר מהירידה, וחיש מהר וללא תלונות מצד הגברת הקטנה מצאנו את עצמנו בחזרה ברכבנו מלאים בחוויה העוצמתית שזה עתה סיימנו, יצאתי לדרך בדממה, בתחילת הנסיעה  על כביש 90 ניבטו אלינו האורות הקסומים של מלונות ים המלח המשתקפים על המים וחשבנו לעצמנו כמה נעים יכול היה להיות לו התארחנו באחד מבתי המלון הללו, כך יכולנו להיות במיטות תוך כמה דקות.

הנחיות כלליות:

הכניסה מכביש 90, נכנסים לכיוון המצדה, ומעט לפני הכניסה חונים בחניון האוטובוסים, בצידו הדרום מערבי בינות לשולחנות הקק”ל מבטון יש סימון שחור המוביל דרומה אל תוך הנחל על גבי שלוחה תלולה.

מומלץ במיוחד בליל ירח מלא, ויש לשמור על זהירות בהליכה, החוויה טובה גם לשעת זריחה, פחות מומלץ בשעות החום הכבד.

ההליכה קלה, ואורכת כשעה, אבל זה בעיקר תלוי בקצב ההליכה שלכם.

אז קדימה – בואו לטיול לילי בחוורי המצדה!