מרכז מבקרים על שם משה נובומייסקי
מרכז מבקרים על שם משה נובומייסקי
במשך שנים תהו הנוסעים על הכביש לאילת מה הם שרידי המבנים הממוקמים כ-2.5 ק"מ צפונית למפעלי ים המלח. מי חי פה בלב השממה ומדוע? מרכז המבקרים החדש חושף את הסיפור המסעיר ומלא ההרפתקאות של המקום הזה ושל האיש שהקים אותו. השם משה נובומייסקי אולי לא אומר לכם הרבה, אבל הוא ראוי למקום מיוחד של כבוד בתולדות הקמת ארץ ישראל וראשית התעשייה המפוארת שלה. זהו סיפור על עקשנות יהודית, סבלנות, יצירתיות פורצת דרך, ידע ועבודה קשה בתנאים כמעט בלתי אפשריים.
מרכז המבקרים החדש ממוקם למרגלות הר סדום, ממש צמוד להר המלח הלבן והמרשים. בדיוק במקום בו היה בעבר מחנה העבודה של מפעל האשלג. עם נטישת המקום קופלו אוהלי העובדים, ומבני הקבע הלכו והתפוררו. יחד איתם נשכח מדפי ההיסטוריה גם הסיפור שלהם.
המצב הזה השתנה כאשר מפעלי ים המלח, יחד עם המועצה לשימור אתרים ומועצה אזורית תמר החליטו להשיב למקום חיים. המבנים שוחזרו בקפדנות ובתוכם הוקמו מיצגים המספרים בדרך חדשנית את הסיפור שמתחיל במהנדס מכרות מסיביר ומסתיים במפעל תעשייתי ענק על חופו של ים המלח.
הביקור במקום הוא בסיורים מודרכים בלבד, הסיור עובר בין המבנים השונים – מבנה חדר האוכל, מבנה הבטחון ועוד. ההליכה הקצרה בין מבנה למבנה תיתן לכם בקיץ לחוש מעט ממה שחוו האנשים שחיו וחלמו פה בעבר, אם כי להם לא היה כמובן מפלט ממוזג במבנה הסמוך. במרכז מצאו דרכים חדשניות ומיוחדות לספר את הסיפור של המקום. במבנה הראשון למשל, תקבלו הצצה אל העבר הרחוק, אל הרגעים בהם רעדה האדמה ונוצר השבר הסורי-אפריקאי, בדמות מיצג גדול ומפתיע שממחיש את מה שקרה כאן. בהמשך נחווה את חיי מחנה העובדים בעזרת משקפי VR מיוחדות (משקפי מציאות מדומה) ועוד. לצד אלו תחזו בפריטים מקוריים שחודשו והוצבו במקום כמו קרון רכבת היסטורי ועוד. שילוב מרגש של ישן וחדש. את הביקור כולו מלווה סרטון שבמרכזו נכדו של משה נובומייסקי, היוצא למסע בעקבות מפעל חייו של סבו, ולוקח אותנו איתו.
המסע מתחיל
הסיפור של המבנים בלב סדום מתחיל בכלל בסיביר. משה נובומייסקי, מהנדס מכרות יהודי נתקל בדו"ח על המבנה המיוחד של המים בים המלח והוא מתחיל להבין את הפוטנציאל הגלום בהם. ב-1911 הוא מגיע לראשונה אל חופי ים המלח וחוזר לסיביר עם חלום – רכישת זיכיון למחצבי ים המלח. את החלום הזה ייקח לו זמן להגשים ובדרך יהיו מהמורות רבות, רגעים של קושי ואכזבה, אבל לזכותו של נובומייסקי עמדו שני יתרונות משמעותיים – עקשנות וידע טכני גדול משל מתחריו. בסוף זה הצליח, וב-1.1.1930 התקבל הזיכיון הנכסף ומוקמת חברת האשלג הארץ ישראלית. לחברה היו שני מרכזים – הראשון הוקם בצפון ים המלח (סמוך לקיבוץ קלי"ה של ימינו) והשני בסדום. כביש לא היה ביניהם, והתנועה התנהלה בשייט בלבד שלפעמים ערך 8 שעות בשל תנאי הים .
מחנה העובדים בדרום
המפעל בצפון ים המלח הוקם ב-1930, אך מהר מאוד התגלה כי יש עדיפות לכרייה דווקא בשטח הדרומי של הים. ב-1934 מפליגה קבוצה קטנה ומקימה את מפעל האשלג בסדום – בריכות אידוי שנחפרו ידנית באדמה הקשה ומחנה עובדים קטן. מדהים לחשוב ששנים ספורות אחר כך ייצר המפעל הזה 100,000 טון אשלג בשנה, כפי שהתחייב נובומייסקי בכתב הזיכיון שרכש.
המפעל הדרומי גדל והשתכלל וכדי להקל על חיי העובדים במקום הוחלט להקים כאן שיכון משפחות. התמונות והמיצגים במרכז המבקרים מתארים באופן נפלא את חיי היומיום כאן בלב סדום. אהלים ומבנים צמחו בשממה והתמלאו חיים. באחד המבנים אפשר לראות שחזור של המטבח וחדר האוכל, ולצידו את האהלים בהם חיו הפועלים.
זמן מלחמה
מלחמת העצמאות עצרה את תנופת העשייה הזו. המפעל הצפוני ננטש ולאחר מכן נבזז ונהרס (שרידיו הפכו היום לגלריה -430 שכדאי מאוד לבקר גם בה לפרטים לחץ כאן), על המחנה הדרומי הוטל מצור. רוב האנשים עזבו אך קומץ קטן נשאר לשמור על המקום, ואיתם משה לנגוצקי, חברו ושותפו לדרך של נובומייסקי. עם סיום המלחמה והקמת מדינת ישראל הולאמה חברת האשלג והוקמו "מפעלי ים המלח" – מפעל תעשייתי אדיר המשווק מינרלים לכל העולם, פועל בשיטות חדשניות ומספק תעסוקה למאות מתושבי ערד, דימונה ויישובי האזור.
ציונות, תעשייה וטבע
הביתן האחרון עוסק בשאלות המלוות אותנו מתחילת הסיור: למה בעצם היה חשוב כל כך להקים את המפעל? למה משמשים המינרלים המופקים בו? והחשוב מכל – מה המשמעות של המפעל על הטבע ועל עתיד ים המלח. השאלות האלו נשארות פתוחות, ונותנות לכל מבקר להכריע בסוגיה בעצמו, אבל מתוך מקום חדש של ידע והבנה רחבה של כל המשמעויות.
