צעדת ים המלח
צעדת ים המלח
בארץ הקטנטונת שלנו לא נשארו עוד הרבה מקומות נסתרים לגלות, אבל מתוך המעט שיש – שניים נמצאים אצלנו, בארץ ים המלח. מדובר בשני אתרים יפיפיים, יוצאי דופן ומסקרנים. תמצאו בהם היסטוריה מרתקת, סיפורים מרגשים, נוף מרהיב ומעט הרפתקנות. במשך השנה הם סגורים לקהל הרחב, אבל במשך מספר ימים בשנה אפשר להגיע אליהם – כחלק מאירועי צעדת ים המלח.
צעדת ים המלח מתקיימת זו השנה השביעית, וקהל חובבי הטיולים בארץ כבר מכיר אותה היטב ומחכה לה מדי שנה. הצעדה מתרחשת בחודש מרץ, בזמן שהמדבר מסביר פנים במיוחד – מזג האוויר נפלא לטיולים, המדבר עדיין ירוק ופורח אחרי גשמי החורף והאוויר צלול ונקי עם ראות יפיפייה (מושלם לצלמים שבינכם).
בצעדה ישנם כמה מסלולים לבחירה, והיות והם לא קשים או ארוכים מאוד, אפשר בקלות לעשות באותו יום גם 2-3 מסלולים. אחרי שנרשמתם מראש (וכדאי לעשות את זה מוקדם כי מספר המקומות מוגבל והטיולים מתמלאים מהר מאוד), מגיעים לנקודת המפגש המרכזית, מקבלים ערכה ובה חוברות הסבר על המסלולים ומתנות קטנות ויוצאים לדרך, לטיול עצמאי בקצב שלכם.
ב-2023 הצעדה תתקיים בין התאריכים 3-4.3.23, 10-11.3.23 שישי שבת והיא תציע 3 מסלולי הליכה: שפך הירדן, ארץ המנזרים, בית הערבה ההיסטורי. ההרשמה נפתחה.
ארץ המנזרים
ארץ המנזרים היא מסוג המקומות שאנחנו בדרך כלל רודפים אחריהם בחו"ל. פיסת ארץ קטנה שמשלבת מבנים יפיפיים וסיפור היסטורי על רקע נוף מדהים. הסיפור של ארץ המנזרים מתחיל באתר הסמוך לה – אתר הטבילה בקאסר אל יהוד. שם, על פי האמונה הנוצרית הוטבל ישו על ידי יוחנן המטביל. בעקבות האמונה הגיעו המאמינים, ובעקבותיהם – הוקמו המנזרים. כל האזור שמסביב לקאסר אל יהוד היה מוקף בעבר מנזרים ששימשו את הצליינים שהגיעו לטבול ולהתפלל באתר הקדוש. כל עדה הקימה את המנזר שלה, וכך, בימי הזוהר של המקום ניתן היה לראות בו מנזר אתיופי לצד כנסיה רומנית, קפלה פרציסקנית, מנזר יווני אורתודוכסי, מנזר סורי ועוד. הכביש המוביל לקאסר אל יהוד היה מוקף מנזרים וכנסיות שוקקי חיים ומלאי רושם.
מתי נבנו המנזרים האלו ומדוע ננטשו?
כדי להבין מדוע נבנו כל כך הרבה מנזרים דווקא פה, באמצע השבר הסורי-אפריקאי, באזור מבודד וקשה למגורים, צריך לחזור אחורה בזמן, עוד הרבה לפני שהם נבנו כאן. בנקודה הקטנה הזו התרחשו לפני אלפי שנים אירועים דרמטיים וחשובים הן ליהדות והן לנצרות. כאן, על פי האמונה היהודית חצו בני ישראל את הירדן ונכנסו לכנען, כאן עלה אליהו השמימה, ובהמשך הגיע לכאן המלך צדקיהו כאשר ברח מהבבלים. הנוצרים מאמינים כי כאן התרחש האירוע המכונן בו יוחנן המטביל הטביל את ישוע במימי הירדן, מה שיהפוך בהמשך לפעולה שתסמל את הכניסה לאמונה עבור נוצרים ברחבי העולם. למקום נוצר שם של מקום ייחודי, אפוף קדושה ורוחניות. בתקופת בית שני הגיעה לפה כת האיסיים, שישבה בקומראן והשאירה לנו את המגילות הידועות בעלות החשיבות ההיסטורית העצומה.
במאה הרביעית התחולל כאן תהליך חשוב נוסף – קמה תנועת הנזירות. אלו עדיין לא המנזרים המפוארים שאת שרידיהם תראו בטיול, אלא נזירים מתבודדים שחיו במשך השבוע לבד תוך כדי תפילה והתבוננות פנימית ונפגשו פעם בשבוע. בשיא תקופת הנזירות, היו במדבר יהודה כ-60 מנזרים פעילים, וחלק מהשרידים שלהם אפשר לראות עד היום – מנזר אתימיוס, מנזר פארן, מנזר מרטיריוס, דיר חג'לה ועוד. המנזרים האלו נתנו שירותים לא רק כמקום המפגש השבועי של הנזירים המתבודדים, אלא גם עבור הצליינים שהגיעו מירושלים לבקר במקום בו הוטבל ישו. בשנת 614 פלשו הפרסים לארץ, החריבו את המנזרים והוציאו להורג את רוב הנזירים שחיו בהם. המקום ננטש שוב, למאות שנים. ההתעוררות תתחיל רק בסוף התקופה העות'מנית. כאשר כוחה של האימפריה העות'מנית באזור נחלש מאוד, מתחילים הנוצרים לחזור לכאן. בתקופה הזו קמות כאן הכנסיות הרוסית והיוונית, אך כמות הצליינים עדיין קטנה והמסע הרפתקני מאוד. תקופת הפריחה תגיע קצת אחר כך, עם המנדט הבריטי. בחסות השלטון הבריטי מתחיל להגיע זרם של צליינים ואיתו נבנים מחדש המנזרים. המנדט הבריטי מקצה שטח קרקע לכל פלג בנצרות וכך קמות פה הכנסיות והמנזרים היפיפיים שתראו בטיול. לכל אחת מהן סיפור מרתק ואופי מיוחד משלה. האזור שוב שוקק חיים.
זה לא החזיק מעמד הרבה זמן. בשנת 1956 רעידת אדמה חזקה הורסת חלק מהמבנים, וב-1967, במלחמת ששת הימים נפגעים מנזרים נוספים. סיום המלחמה לא מביא שקט לאזור – חילופי אש, פיגועים ואי שקט שהעניק לאזור את הכינוי "ארץ המרדפים". אחרי שצה"ל מבין שמהנזרים נותנים מחסה למחבלים שמגיעים מירדן, הוחלט לפנות את השטח. המנזרים פונו וננטשו השטח מוקש וגודר.
בשנים האחרונות שב השקט למקום ואיתו ההבנה ששורת המנזרים היא ערך תרבותי, היסטורי ותיירותי שלא יסולא בפז. לאט לאט מתבצעות במקום עבודות של פינוי המוקשים ופתיחת השטח. נכון להיום עדיין אי אפשר לטייל במקום לבד, אלא רק עם מדריך שיכוון אתכם אל המקומות הבטוחים, למעט, כאמור – בצעדת ים המלח.
בצעדה תמצאו שלושה מסלולי טיול – אחד בן 4 ק"מ, השני בן 6.5 ק"מ ושהלישי בן 7.5 ק"מ. ההליכה היא בשביל מסודר וברור, כאשר משני צידי השביל תפגשו במרחק קצר זה מזה את הכנסיות השונות – הכנסייה הרוסית הלבנה, הכנסייה הרומנית היפיפייה, הכנסייה האתיופית רחבת הידיים ועוד. חשוב לציין שמסיבות של בטיחות לא תתאפשר כניסה אל המנזרים עצמם. קרוב מאוד אליכם נמצא הגבול עם ירדן, ומצידו השני תוכלו להבחין בקלות שמנזרים שבצד הירדני. הטיול מסתיים בנקודה הסמוכה לקאסר אל יהוד, אתר הטבילה, ומומלץ לבקר גם שם ולראות במו עיניכם את המקום שממנו הכול התחיל.
שפך הירדן
תהיתם פעם איך נראה המקום בו נהר הירדן נשפך אל ים המלח? בסיור המיוחד הזה תוכלו לראות בדיוק את זה. בעבר היה הירדן נהר עצום שהתחתר בקרקע המדברית, הביא חיים ומים אל המדבר ונשפך בשאון אל הים המלוח שבקצהו הדרומי. מאז סגירת סכר דגניה החלק הזה של הירדן מלא כמובן בהרבה פחות מים, אך עדיין המראה של זרם מים מתוקים בלב המדבר המלוח, הוא מרגש ומלא יופי.
הסיור מתחיל בגשר עבדאללה, ליד צומת הלידו. שם תחנו את הרכבים שלכם ותתחילו לפסוע בשביל מדברי, שבהתחלה ייראה חד גוני, אך כדרכו של מדבר, היופי שלו מתגלה לאט. עם ההליכה תתחילו להבחין בחיים שבתוך הנוף, בסיפורים, בנקודות עניין מיוחדות שחוברת ההדרכה שקיבלתם תכוון אתכם אליה. ההליכה בתוך הנוף רחב הידיים מכניסה להלך רוח מסוים. השביל רחב ונח, מסביבכם נוף בהיר ומלא שלווה ויופי וממש מולכם, כמעט במרחק נגיעה, בצידו השני של הנהר, ממלכת ירדן.
אחרי ההליכה השלווה תגיעו אל נקודת השיא של הטיול – המקום בו נשפך הירדן אל הים. שם גם תראו לראשונה בטיול את הירדן ותוכלו לעקוב אחרי המטרים האחרונים בהם הוא מתפתל בקרקע המלוחה – מים כחלחלים בתוך אדמה צהבהבה ומלוחה, עד לנקודה בה הוא חובר אל הים.
כל השטח שתלכו בו הוא ממזרח לגדר המערכת, והוא שטח צבאי סגור במשך כל השנה. רק לפני מספר שנים הוחלט לפתוח אותו לציבור הרחב, וכיום ניתן לטייל בו בתיאום מראש בלבד, עם מדריך ואישור. הצעדה היא הזדמנות מדהימה להגיע את המקום המיוחד והיפה הזה.
איך נרשמים?
כאמור, מספר המקומות בכל סיור הוא מוגבל כדי לשמור על חווית טיול נעימה. מהרו לתפוס לעצמכם מקומות. ניפגש בצעדה!
